רק קראתם את הכותרת, התבאסתם ועוד שניה אתם סוגרים את הכתבה!
חכו רגע!
במיוחד אם יצאה לכם לגדול בבית שבו הייתה כוסמת על השולחן, ואתם מצדכם לא אהבתם אותה בכלל. חכו רגע, תשבו כמה דקות, תנו צ'אנס תקראו, לשכנע אתכם לאכול כוסמת אולי אני לא אצליח, אבל בטוח אחדש לכם דבר או שניים.
אחרי שנרגעתם טיפה והחלטתם להישאר, נתחיל!
מחברי ומכירי שמעתי את הדעה שכוסמת או שאוהבים או ששונאים. אני באה מבית רוסי, כזה שכוסמת הייתה חלק מתפריט שבועי, דבר שניתן היה לראות בכמעט כל בית דובר רוסית בארץ ובעולם. אני יכולה להגיד, שבילדות אכלתי כוסמת, רק בגלל שהיא הייתה בבית ואימא הכינה אותה לצהריים לפחות פעם בשבוע, גם בגלל שאצלנו לא היה נהוג לברור אוכל, אוכלים מה שיש. ברגע שעברתי לחיות לבד, היה לי מאוד ברור שאני כוסמת לא קונה, לא מכינה ולא אוכלת. נשארה לי ההרגשה, שכוסמת זה לא טעים, זה תפל, חסר טעם, הטענה הייתה "לא אין מצב אני כוסמת לא אוכלת, אני אכין לי תפוח אדמה, זה טעים!".
עברו להן 11 שנה, עד מחשבה על כוסמת התגנבה אלי לראש: " אולי אני אקנה כוסמת? אולי אני אוהב אותה עכשיו". ברור שבמהלך 11 שנה, אנשים טובים העירו לי בלי סוף: "איך זה שאת לא אוכלת כוסמת, זה הרי כל כך בריא?!" בסוף קניתי אריזה של כוסמת, הרבה מאוד זמן הסתובבתי מסביבה וחשבתי, איך אני אוכל להכין כוסמת שיהיה טעים? בסופו של דבר אחרי זמן מה, מחקר ברשת קבלתי החלטה ללכת על בטוח – להכין אותה עם פטריות ובצל- מתכון רוסי קלאסי. להפתעתי, הכוסמת יצאה מאוד טעימה! מאז הכנתי אותה כבר הרבה פעמים וכל פעם יוצא טעים. הדגש בהכנה של כוסמת שחייבים להכין אותה עם משהו, לא להכין אותה ללא תוספת של ירק או תיבול, במצב הזה היא תצא חסרת עניין וטעם. הכוסמת שואבת את הטעמים וארומות מהמרכיבים שאיתם היא מתבשלת. לאחר גילוי הכלל החושב הזה, הבנתי למה בילדות לא אהבתי כוסמת, אצלנו בבית היו מכינים אותה נקי, ללא תוספת ירק, מכך זכרתי אותה חסרת טעם וארומה. ( מקווה שאימא שלי לא תיעלב 🙂 )
כאשר התחלתי לאסוף מידע על כוסמת לצורך המאמר הזה, פתחתי ספר של Pokhlyobkin, הספר נוסף לספרייה שלי לא מזמן ברכש של ספרי בישול מיוחדים. משערת לעצמי שאתם לא מכירים את Pokhlyobkin, מדובר על היסטוריון ומומחה בתחום הקולינריה ובעל ידע נרחב בקולינריה הרוסית. הניסוח של הספרים שלו מאוד מבדר, קראתי וצחקתי, הוא מגיש הרבה מידע עם הומור, אני בטוחה שעוד אזכיר זאת והרבה. אז ככה, לפי הסבר שלו, הסיבה שאנחנו לא אוהבים כוסמת, היא, שבהסעדה המוסדית הרסו אותה עד לכדי אי זיהוי: בישולו אותה הרבה מעבר ליתר על המידה, והביאו אותה למצב של משהו עסיתי לא ברור לא לעין לא לריח ובטוח לא לטעם, רחוק שנות או מהמציאות של דייסה יפה מפוררת של גרגירים ברורים. המסורת של הכנה הזאת מגיעה מלפני 100 שנה, בתקופה שבה הכינו כוסמת בסירי חרס, אשר מיקמו בתנורים לאחר אפיית לחם. את הכוסמת השאירו שם לבישול מאוד איטי למשך 3-4 שעות. לאחר 50 שנה מישהו שמע שבמקור היו מכינים כוסמת שעות על גבי שעות, אבל לא בדק את אופן הכנה והחליט שצריך לבשל אותה כל הרבה זמן. מאז, מכינים אותה בסירים במשך שעות ארוכות עד שהיא הופכת להיות עיסה לא ברורה. Pokhlyobkin, בספרו תיאר את הדרך הנכונה להכין כוסמת, לבשל כוסמת לא מספיק, חייבים להוסיף לעשיר אותה בטעם. את הגרסה שלו אפרסם בנפרד.
כוסמת קיימת, אבל חשבתם פעם על מקורה?
במחקר שערכתי היה מאוד קשה להבין איפה האמת. ניסיתי למצוא מספר רב של מקורות לבדיקת המידע על מנת להיות בטוחה באמתיות שלו.
כוסמת מקורה בצמח Fagópyrum, סוג של צח עשבוני. רבים בטוחים כי המולדת של כוסמת היא ברוסיה או ביוון, אבל לא כך היה. המולדת של Fagópyrum היא בהודו ונפאל, שם היא קבלה את השם "אורז שחור", יתר כל כן, היא נמצאת בתזונה של המקומיים כבר הרבה מאוד זמן, כ 4000 שנה. במאה ה-15 לפני הספירה, כוסמת התפשטה ליפן, סין וקוריאה ורק לאחר מכם ממדינות מרכז אסיה, קווקז והמזרח. למדינות אירופה, כמו צרפת, ספרד, בלגיה ופורטוגל, הכוסמת הפכה לפופולרית רק בתחילת המאה ה-17. נכון להיום, רוסיה מגדלת מחצית מתוצר העולמי של כוסמת, באותו הזמן היא הצרכנית הכי גדולה בעולם לכוסמת.
לגבי ישראל, הכוסמת הגיע לאחר לפני כ20 שנה, לאחר שהגיעה העלייה מברית המועצות וחיפש כוסמת כאן, שלא מצאה אותה, התחילו לייבא אותה מרוסיה. חברות ישראליות כמו סוגת התחילו לייצר ולשווק לפני מספר שנים. אך, זה ממש לא אומר שישראלי הממוצע צורך כוסמת. בעצם ההפך, רוב הישראלים הצברים אינם צורכים כוסמת, הם פשוט לא מבינים אותה. היה לי מקרה שבו הבאתי לעבודה כוסמת כחלק מארוחת צהריים ונתתי לכמה חבר'ה לטעום, הם לא הצליחו להחליט מה דעתם, טעים זה לא היה להם, יותר לכיוון נטרלי.
עובדות מעניינות שכנראה לא יצא לכם לשמוע על כוסמת:
- 1000 גרגרים שווים בדיוק ל20 גרם, בשקילת כוסמת ברמה גובהה.
- הגרגרים בעלי צורה משולשת
- צמח Fagópyrum מאוד קל לגידול, אין לו שום טענות לאדמה שהוא גדל בה, מכך שרוב מגדלי הכוסמת מגדלים אותה באדמה הכי פחות טובה לכל דבר אחר. כמו כן, שזה הוא אחד הצמחים הבודדים שלא עברו הנדסה גנטית ולא צריך דשן. כלומר גדל בצורה טבעית ללא שום כימיקלים.
- עשבים שוטים אינם מפריעים לכוסמת לגדול, יותר נכון, היא מפריעה להם, היא לא מאפשרת להם לגדול בסביבתה.
- כוסמת מעלה מצב רוח! אז אם יש אתם במצב רוח רע או עצוב- מוזמנים לרוץ למטבח ולבשל דייסה.
- כוסמת עוזרת לפתור נדנודי שינה- תזכרו ממה עשוי המילוי של כריות מיוחדות.
- כוסמת אינה מעלה עובש גם שיש לחות.
- מפרחי Fagópyrum מכינים דבש טעים
- ביפן, חולטים Fagópyrum ומקבלים תה, אשר מאוד עוזר להורדת לחץ דם.
אני לא אפרט את כל השפעות הכוסמת על הבריאות וכמה חשוב לצרוך כומסת – זה כתוב בכל כתבה עליה. במיוחד שטרנד העולמי, הוא על אוכל בריא.
דגשים להכנת כוסמת:
- ממליצים לצרוך את הכוסמת הירוקה שלא עברה טיגון בטמפרטורה גבוהה. לקחת בחשבון שבישול כוסמת ירוקה הוא ארוך יותר.
- בטיגון של כוסמת נועד לתת לה את הגוון חום אדמדם.
- על מנת לקבל דייסה פירורית, חשוב להקפיד ולהשתמש במים רותחים, על מנת לחלוט אותה וגרגרים ייפרדו אחד מהשני. חשוב לא להפריז עם כמות המים, זה יקשה על הדייסה להיות פירורית.
- עדיף לא להוסיף לכוסמת סוכר, זה מנטרל את השפעות החיוביות שלה.
- עדיף לא לבשל כוסמת בחלב, אפשר להוסיפו לאחר מכן.
- חמאה רצוי לשים בסוף הבישול
- במהלך בישול הכומסת לא מערבבים אותה.
תודה על הקשבה עד לכאן, אשמח לשמוע את דעתכם, האם אתם מכירים, צורכים ואוהבים כוסמת, או שאתם ממש רחוקים משם.
