זאת הייתה השאלה הראשונה ששאלו אותי חברי, לאחר שהודעתי להם על כוונתי להירשם ללימודי קולינריה מקצועיים. עבור חברי זאת הייתה הפתעת המאה כאשר הם שמעו, כמעט צעקו בפליאה "למה את צריכה ללמוד? הרי את כבר יודעת לבשל, אפשר לבשל יותר טוב מזה ?" . אפשר כמובן לשים את הצניעות שלי בצד, ולהסכים עימם, שיש אמת בדבריהם. הרי הם חוזרים לאכול אצלי בבית כבר שנים ותמיד יוצאים סופר מרוצים ושבעים.
יחד עם זאת, כבר הרבה שנים חשבתי לעצמי, שמתישהו, בעתיד הלא נראה לעין, אני אעשה קורס בישול מקצועי, נטו for fun. יש לי חברה שהחלום הנ"ל היה משותף עבור שנינו, אז חלמנו על העתיד הזה יחד… באותה תקופה הרבה מחברינו המשותפים אמרו לנו – "אתן חייבות לפתוח מסעדה!". אחת המחמאות הכיפיות, הסמקנו וצחקנו כתגובה. באותה תקופה במחשבותיי אפילו לא היה חלקיק רעיון על אתר בישול משלי, על העברת סדנאות בישול. המחשבות היו שמתישהו אחרי התואר השני, נוכל להרשות לעצמינו את התענוג הזה. גם לא בחלומות הכי ורודים שלי לא יכולתי לדמיין עד כמה אני אשנה כיוון, גישה וארשה לעצמי ללכת בעקבות האהבה שלי לקולינריה.
יש לציין שעד לאחרונה, לא חשבתי על כל תחום הקולינריה ברצינות, אבל כך קרה המקרה שבקיץ 2014 עברתי תאונת דרכים, שהשביתה אותי לחודש ישיבה בבית. העצירה הזאת גרמה לי לחשוב על עצמי, על אהבות שלי בחיים, על עבודה ומה אני רוצה לעשות שאהיה גדולה. הגעתי למסקנה, אוכל, או יותר נכון בישול מאכלים והאכלת אנשים הוא התחביב האהוב עלי . המחשבה הבאה הייתה – למה לא להגשים חלום? להתחיל ליישם את התחביב למשהו רציני יותר, לבנות אתר, להעביר סדנאות בישול . כבר כמה שנים שחברי הקרובים אומרים לי שאני צריכה, יותר נכון חייבת להעביר סדנאות. כשהתחלתי לחשוב על זה … התחילו לעלות לי תחושות של חוסר נוחות מסוימת, חוסר מוכנות כל שהיא, אולי בטחון עצמי, אולי פחד משתק לפני צעד חדש? אני שמלמדת תלמידים את מקצוע המתמטיקה כבר שנים רבות רגילה ללמד מתוך ידיעה מעמיקה וברורה של החומר. הבישול שלי מבוסס אינטואיציה, פחות חומר לימודי מסודר הנדרש לטובת העברת שיעורים וסדנאות בתחום הבישול. הרגשתי שאני חייבת לקבל את הידע לפני שאני יוצאת ללמד אחרים.
התחלתי בחיפוש בית ספר לבישול, במדינה שלנו, זה לא כזה פשוט. את בתי הספר הגדולים אפשר לספור על יד אחת. שוחחתי עם כולם, עשיתי סקר שוק מבחינת מחירי הקורס, דרישות ציוד וכל נושאים הנלווים. חלק מבתי הספר ענו לי שאין להם קורס העונה על צרכי, והם לא רוצים לבזבז לי ולהם את הזמן, הכנות שלהם מאוד הפתיעה אותי. לאחר מסע תחקירים, בחרתי בית ספר, דן גורמה בקורס פרופסיונל גורמה, אבל לקח לי עוד חמישה חודשים להתגבר על פחד, חששות ועוד אלף ואחת מחשבות ולקבוע פגישה במקום. צעד ראשון להגשמת חלום הוא הכי קשה.
אני זוכרת את התאריך שבו נקבעה הפגישה והגעתי לראיון דו צדדי עם השף עמיר אילן, 29 בינואר 2015. הוא שאל אותי המון שאלות, אפשר להגיד תחקר אותי באריכות, או פשוט ערך לי ראיון, כמו של קבלה לעבודה. היה חשוב לו להבין הכל – למה אני עושה את קורס, מה הרקע שלי ומה הן תוכניתי לאחר סיום הקורס. כנגד, היו לי לא מעט שאלות, על מנת להבין שבאמת הקורס יספק אותי בארגז הכלים לו אני כל כך זקוקה. לדבריו, הקורס אכן יספק אותי בארגז כלים נרחב, וממני יידרש תרגול. הוא ממליץ להתחיל במהלך הקורס לעבוד בתחום, באחת המסעדות, כמובן שזה נראה מאוד הגיוני לקבל ניסיון תוך כדי הלימודים. אך בנקודת זמן הנ"ל עם עבודתי הנוכחית ועיסוקים נוספים, עבורי זה לא פרקטי. לכן, המליץ כי עלי לתרגל בבית. הפתרון נשמע מאוד הגיוני וישים. הוא גם הוסיף, שהוא מקווה שלא תהיה לי בעיה להשיג "שפני ניסיון" עבור התרגולים האלה. למזלי הרב, יש היענות רבה לתפקיד השפנים.
אוקי החלטתי אני הולכת ללמוד ! אז עוד שבועיים הייתי על קוצים, לא יכולתי לעשות עוד צעד להירשם. שוב אותו הפחד המשתק, החוסר וודאות, אלף מחשבות רצות בראש, כן? לא? אולי? – השתקתי את עצמי! אחרי שבועיים ב 09.02.15, נרשמתי בצעד אמיץ ביותר. הגורם המכריע היה שהקורס מתחיל עוד רגע, זה או עכשיו או עוד 9 חודשים. אחרי שנרשמתי הוקל לי, התחלתי להתלהב, לספר לחברים ומשפחה, התקשרו אלי לשאול מידת מדים. התרגשות באוויר ב 17 בפברואר מתחילים!
לספר לאימא שאני הולכת לעשות קורס בישול במקום תואר שני, הייתה משימה לא פשוטה עבורי, אבל להפתעתי הגמורה היא קיבלה את הבשורה בצורה מדהימה. היא הייתה מאוד שמחה ומאושרת עבורי, וצחקה שאני הולכת לקבל את המקצוע השלושים ומשהו. היא מאוד תמכה בהחלטה שלי, דבר שלא מובן מעליו, ועבורי מאוד חשוב וחיובי. סיפרתי לה שיש צורך בשפני ניסיון, היא ממש שמחה שאנחנו גרות במרחק של חצי ארץ, אחרת היא לא הייתה מסוגלת לאכול כל הרבה. לספר לסבתא היה יותר פשוט, השאלה הראשונה שלה הייתה אם אני אחלוק איתה את סודות המקצוע. סבתא שלי כבר שנים לוקחת ממני מתכונים ומכינה על פי הם בהתלהבות. כאשר היא לומדת מנכדה שלה, ממני, זה ממלא אותה אושר אין סופי. היא מאוד שמחה עבורי וציינה כי היא ממתינה בקוצר רוח לחידושים וטיפים ממני. הדאגה היחידה שלה היתה, שמסכנים החתולים שלי, לא יראו אותי בכלל.
אחר קבלת ברכת הדרך של מיקירי וקרובי, אני ממתינה בקוצר רוח לתחילת הלימודים. את הלימודים אני אתעד באתר זה בקטגורית לימודים, אני כמובן שאשתף אתכם בטיפים שאזכה לקבל מהשף, ועוד הרבה דברים מעניינים – ממליצה לכם להירשם ולהישאר מעודכנים.
נ.ב לסיכום, אני רוצה להגיד לכם, אל תפחדו ללכת בעקבות חלומות, אהבות ורעיונות, תרשו זאת לעצמכם. הדבר הכי קשה, זה הצעד הראשון, אבל אתם חייבים זאת, חייבים לעצמכם. התחושה המדהימה הזאת, להבין שהחלום שלך עוד שניה מתחיל להתגשם והופך לאמיתי – קשה לתיאור במילים. תנסו בעצמכם. עכשיו, אבל עכשיו תחשבו על חלום שאתם דוחים!!!
